תחומי עיסוק

רשלנות רפואית באונקולוגיה

איחור באבחון מחלה ממארת

מרבית התביעות בגין רשלנות רפואית בתחום האונקולוגיה מתמקדות בטענה של איחור באבחון המחלה הממארת, אשר גרם לפגיעה בסיכויי ההחלמה או בכורח לעבור טיפולים אונקולוגיים קשים ונרחבים יותר.

פעמים רבות מדובר בהתנהלות רופא המשפחה, אשר לא הפנה את המטופל לבדיקות שהתחייבו מתלונותיו הספציפיות כגון בדיקת קולונוסקופיה, גסטרוסקופיה, בדיקת CT או MRI, בדיקת מרקרים בדם, בדיקת פאפ סמיר, קולפוסקופיה וכו'.

חלק מהכשלים הרפואיים בתחום האונקולוגי מתרחשים בדמות כשל בפיענוח של צילום הדמיה אשר הדגים ממצאים חשודים שפוספסו או שלא ניתנה להם המשמעות הראויה.

לעיתים, כאשר כבר עולה חשד למחלה ממארת, ונלקחות רקמות בביופסיה לצורך ביצוע בדיקה פתולוגית, הבדיקות הפתולוגיות אינן מבוצעות בצורה תקינה או מקצועית והפיענוח השגוי מוביל לאיחור באבחון המחלה או לאבחון מחלה שגויה.

בתביעות אונקולוגית בגין איחור באבחון יש צורך לבודד את הנזק שנגרם כתוצאה מהאיחור מהנזק שנגרם כתוצאה מהמלך הטבעי והרגיל של המחלה, שכן זהו הנזק שניתן לקבל עליו פיצוי.

המנעות מביצוע פעולות חיוניות בתחום הרפואה מונעת

בעידן המודרני, בתחומי רפואה שונים, קיים סטנדרט של ביצוע בדיקות רוטיניות אשר יכולות למנוע מלכתחילה את התרחשותו של תהליך ממאיר. כך למשל, ביצוע בדיקת קלנונוסקופיה תקופתית אחרי גיל 50, ביצוע תקופתי של בדיקת ממוגרפיה לנשים מעל גיל 40, ביצוע בדיקות גנטיות לשם בירור נשאות של הגן BRAC לנשים המצויות בקבוצת סיכון לחלות בסרטן השד וסרטן השחלות הפכו להיות בדיקות שגרה לאוכלוסיות הרלוונטיות והעובדה כי המטופל הספציפי לא הופנה לביצוען יכולה להחשב כמחדל רשלני בנסיבות העניין.

בתביעות שעניינן אי ביצוע בדיקות של רפואה מונעת, ניתן לעיתים לתבוע על מלוא הנזקים כתוצאה מפרוץ המחלה הממארת.